גז"ד למורשע בהנחת מטען חבלה ובפיצוצו בסמוך לבית גיסו עקב סכסוך משפחתי

ביום 30/5/11 הורשע הנאשם, בעקבות הליך גישור שהתנהל בפני, על פי הודייתו, בעבירות הבאות:

היזק בחומר נפיץ -  לפי סעיף 454 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עבירות בנשק (החזקה) -לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין.

עבירות בנשק (נשיאה והובלה) - לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, כשבוע לפני 28/1/11, השיג הנאשם מאדם אחר מטען חבלה מאולתר המורכב מצינור מתכת כשהוא ממולא בכדוריות מתכת (להלן: "מטען החבלה"). הנאשם השיג את המטען כדי להשליכו על ביתו של מר קאסם עלי (המתלונן), שהיה נשוי לאחות הנאשם (חנאן). הסיבה בגינה רצה הנאשם להשליך את המטען על בית המתלונן נבעה מסכסוך שהתגלע בין המתלונן לאשתו (חנאן), שבעקבותיו היא עזבה את הבית וחזרה להתגורר בבית הוריה.

ביום 28/1/11, הניח הנאשם את מטען החבלה בחזית בית המתלונן (בו שהו בני המשפחה), בסמוך לשני רכבים שחנו בצמוד לו, השייכים למשפחת המתלונן, והדליק אותו על מנת לגרום להתפוצצותו. מטען החבלה התפוצץ וגרם לנזק כבד לשני כלי הרכב הנ"ל, רסיסים מהמטען התפזרו לכל עבר, פגעו בקירות הבית וגרמו להם נזק, והרכבים שניזוקו הורדו מהכביש.

עוד נטען בכתב האישום כי בני משפחת המתלונן ומשפחת השכן היו בבתיהם בעת התפוצצות ופגיעת רסיסי המטען סיכנה את חייהם באופן ממשי.

תסקיר שרות המבחן מתאר את הנאשם כצעיר נורמטיבי בן 22, רווק, ללא הרשעות קודמות, שעבד ותפקד בצורה ראויה והינו בן למשפחה שבה זוג הורים ושישה ילדים נוספים. המשפחה אף היא מכובדת ונורמטיבית. הנאשם קיבל אחריות בפני קצינת המבחן על מעשיו והביע חרטה עליהם, תוך שנימק אותם בפגיעה בכבוד אחותו שגורשה על ידי המתלונן, דבר שגרם לו ולמשפחתו תחושות פגיעה והשפלה. על פי המתואר, הנאשם החליט "להפחיד" את המתלונן כדי למנוע המשך השמצת משפחתו בכפר.

למרות הודאתו והבעת החרטה, התייחסותו של הנאשם לעבירה היתה קונקרטית, ילדותית ומצומצמת וקצינת המבחן לא התרשמה כי הוא מבין באמת את חומרת מעשיו, משמעותם והשלכותיהם. לסיכום, ציינה כדלקמן:

"התייחסותו לביצוע העבירה היתה ילדותית ומצומצמת, ניכרה דלות קוגניטיבית וקושי לערוך התבוננות פנימית ולבחון את התנהגותו האלימה. התרשמנו כי למרות שמדובר בעבירה ראשונה, ריאד מגלה נורמות התנהגות עברייניות, שהתבטאו בעבירה הנוכחות באלמנטים של תכנון וכוונה. ריאד מתקשה להתחבר רגשית לחומרת מעשיו ומתקשה להכיר בהתנהלותו הבעייתית.

נוכח האמור ולאור חומרת העבירה המתוארת בכתב האישום, אנו מעריכים כי ראיד יתקשה להפיק תועלת מקשר טיפולי במסגרת שירותינו ונמנעים מהמלצה טיפולית אודותיו."

מטעם המאשימה העידו בפני אביו של המתלונן, ניזאר, ואחיו עלי, אשר תיארו את הנזק הרב שנגרם לרכושם ובעיקר את הנזק הנפשי שנגרם להם, לבני משפחותיהם ובמיוחד לילדיהם, בשל התפוצצות המטען.

מטעם ההגנה העיד בפני אביו של הנאשם, אשר הדגיש שהוא, משפחתו והנאשם באים מרקע חיובי, נורמטיבי ושומר חוק אולם, מי "שאשם" זוהי משפחת המתלונן שגירשה את בתו והפיצה שמועות עליה ונסיונות ה"סולחה" שעשה עלו בתוהו.

כדי להמחיש את עיקר הבעיה בתיק זה - אפנה לדברי האב:

"... אני מבקש סליחה על מה שעשה בן שלי. הבן שלי לא אשם. הם אשמים כי הבת שלי היתה נשואה עם הבן שלו והתחילו להגיד שהיא מסתובבת עם בן אדם אחר. התחילו לדבר לא יפה ופגעו בכבוד ובן אדם בלי כבוד לא שווה בעולם. כבוד הכי חשוב בעולם..."

חנאן העידה בעצמה, בבכי ובהתרגשות, עד כמה פגעו בה השמועות שנבעו מהשמצות בני משפחת בעלה, שהרסו את נישואיה שהחלו באהבה והביאו לכך שהתגרשה (ס/1), באומרה:

"... הם לכלכו את השם שלי ושם המשפחה שלי, דבר שהוא על לא עוול בכפי. בגלל הלכלוכים האלה אני לא יכולה לצאת מהבית, בגלל הדיבורים... והדברים גם יפגעו בסיכויי הנישואים שלי מחדש. אני הולכת בפחד וחוזרת בפחד שלא יפגעו בי. על זה שאח שלי זרק מטען אני מבקשת שיעזבו אותי בשקט, ועל מה אני חושבת שאחי עשה, אני אומרת שהוא עשה את זה בגלל שהוא ראה שנכנסתי לדיכאון. אני לא חושבת שזה דבר טוב. זה גם לא מתאים לבית שלנו ולמשפחה שלנו".

הנאשם הביע בפני צער וחרטה על מעשיו והסביר אותם בחששו שירצחו את אחותו והואיל ומשפחת המתלונן "שיחקו בכבוד שלה". לדבריו, נכנס ללחץ בשל השמועות שהופצו על אחותו והגיעו לאוזניו ולטענתו, לא רצה לגרום כל נזק.

הנאשם ביקש לחזור למשפחתו ולעבודתו והבטיח שגם אם ימשיכו "הדיבורים" אחרי שישתחרר מן המאסר, הוא לא יחזור על טעותו כי למד לקח.